גנאלוגיה משפחתית
התפוצצות היידיש הספרותית
Comment est né la littérature en yiddish?
La littérature yiddish est née de la vie quotidienne, des croyances et de l’imaginaire des communautés juives d’Europe centrale et orientale.
Elle est profondément liée à leur histoire : pendant des siècles, le yiddish a été la langue dans laquelle des millions de Juifs ont raconté leurs joies, leurs peines, leurs espoirs et leurs épreuves.
1. Sa naissance entre le Xe et le XIIIe siècle
Le yiddish s'est formé au cours du Moyen Âge, principalement dans les communautés juives d'Europe germanophone, à partir de dialectes germaniques auxquels se sont ajoutés :
-
des mots hébreux et araméens, liés à la religion, à l'étude et à la vie communautaire ;
-
des éléments romans, hérités des langues parlées par certaines communautés juives avant leur installation en Germanie ;
-
plus tard, de nombreux mots slaves, lorsque des populations juives se sont établies en Pologne, en Lituanie et dans les régions voisines.
Le yiddish s'écrit avec l'alphabet hébraïque, mais sa grammaire et une grande partie de son vocabulaire sont germaniques.
Cette langue est devenue peu à peu la langue familière des Juifs ashkénazes, tandis que l'hébreu demeurait principalement la langue des textes sacrés, de l'étude religieuse et de la prière, sans être pour autant absent de la vie intellectuelle.
2. Les premiers textes : raconter, enseigner et transmettre
Au Moyen Âge, la transmission culturelle juive reposait surtout sur la tradition orale, les textes religieux hébraïques et araméens, les récits et les commentaires.
Les premiers écrits en yiddish apparaissent progressivement.
« Le Cambridge Codex » est un témoin de son émergence. Manuscrit contenant notamment une version yiddish du poème épique allemand Dukus Horant, est daté du XIVe siècle, même si l'histoire de certains textes est plus ancienne.
Avec le développement de l'imprimerie, aux XVe et XVIe siècles, les ouvrages en yiddish se multiplient.
Ils permettent à un public plus large, notamment aux personnes qui ne maîtrisent pas suffisamment l'hébreu, d'accéder aux récits bibliques, aux enseignements religieux et aux histoires édifiantes.
Un livre particulièrement célèbre est la "Tsene-Rene," publiée pour la première fois en 1616 par Jacob ben Isaac Ashkenazi de Janów. Elle adapte et commente les récits de la Bible dans une langue accessible, et devient un ouvrage majeur de la culture juive ashkénaze, souvent lu à la maison.
3. במאה ה-19, ספרות היידיש הפכה למראה של עם
ספרות יידיש מודרנית צצה בעיקר בשנות ה-60 של המאה ה-19.
היא התפתחה בקהילות היהודיות של האימפריה הרוסית, ובמיוחד באוקראינה, פולין וליטא.
עליית העיתונות, הדפוס והחינוך סייעו ביצירת קהל קוראים אמיתי. ההקשר של עיור, ההשכלה, ההגירה לערים ופיתוח העיתונות יצרו סביבה נוחה לתיאורים אישיים וסיפורי חיים בסגנון רומן.
שלושה סופרים הפכו לסמל של הרנסנס הספרותי הזה. הם עסקו בנושאים של קונפליקט בין מודרניות למסורת, עוני עירוני, הגירה, החיים בעיירה וסאטירה חברתית.
מנדלי מויכר ספרים (1836–1917)
הוא נחשב לעתים קרובות לאבי הספרות היידיש המודרנית, והוא תיאר בצורה ריאליסטית את העוני, העוולות והסתירות של החברה היהודית. הרומן שלו "דוס קליינע מענטשלע" (האדם הקטן), שפורסם בשנים 1864–1865, סימן נקודת מפנה מכרעת.
"בתחילת דרכו, הוא היה אחד מדוברי ההשכלה. יצירותיו (רומנים, סיפורים קצרים, מחזות), שפורסמו בהמשכים בכתבי עת עבריים ויידיש, מתארות את המעגלים המגוונים ביותר של החברה היהודית של התקופה."
יצירותיו המפורסמות ביותר, "האיש הקטן", "טבעת הקסמים", "מסעותיו של בנימין השלישי", הרומן האוטוביוגרפי "שלמה רב חיים", המחזות "המעשר", "הגיוס", חושפים סופר מודע לאמנותו, בעל שליטה נדירה בשפה, חוש עמוק לסאטירה חברתית ופסיכולוגית וכן רגישות רבה ליופיו של הטבע, אותה היה הראשון להכניס לספרות היידיש" (רחל ארטל).
שלום עליכם (1859–1916)
הוא מחייה את העיירות היהודיות הקטנות, את משפחותיהן, את סוחריהן ואת רבניהן. כתיבתו משלבת צחוק עם דמעות: הסופר הנקרא ביותר, האהוב ביותר והמקורי ביותר בספרות היידיש.
"סופר פורה ומגוון ביותר, הוא מתאר במונולוגים בלתי נשכחים את הדמויות האופייניות ביותר של העולם היהודי הכפרי למחצה של סוף המאה ה-19. "טבי החלבן", המגלם את החוכמה והתושייה של האירוניה העצמית לנוכח סבל החיים ותהפוכותיהם; "מנחם-מנדל", אשר באמצעות חילופי האיגרות שלו עם אשתו "חיינה-חיינדל", הפך לאב טיפוס של הלופט-מנטש,
האיש הזה, שנאלץ לחיות על פי שכלו, על פי תקווה ועל פי רוח התקופה; "מוטל", בן החזן, הילד הקטן שמתגבר על עוני חומרי ומצוקה מוסרית בעזרת יצירתיות ורעננות של ילדות. הסימן המאפיין של יצירה זו הוא הומור חדור רוך, מושרש עמוק ברגישות ובדיבור של העם, אותו מצליח שלום עליכם לעצב במיומנות נדירה, תוך משחק על תלת-לשוניות יהודית (כאן יידיש, עברית וסלאבית), תוך שילוב חופשי של טקסטים קדושים ואמרות עממיות. - רחל ארטל
יצחק לייב פרץ (1852–1915)
הוא מפרש מחדש סיפורים פופולריים, אגדות חסידיות וסיפורים קצרים. טקסטיו חוקרים תודעה אישית, אי-שוויון חברתי, רוחניות ותמורות של העולם היהודי.
דרך יצירותיהם, יהודים אינם עוד רק דמויות בסיפורים דתיים: הם הופכים לגיבורי ההיסטוריה שלהם, עם ספקותיהם, סכסוכי המשפחה, שאיפותיהם וחלומותיהם.
"הוא היה רגיש להשפעות אירופאיות, שאליהן ורשה, עירו המאמצת, הייתה פתוחה לרווחה. חסר מנוחה, נלהב וחדשני, הוא מעולם לא חדל להתנסות בז'אנרים ספרותיים שונים שבהם הצטיין."
כתסאי, מספר סיפורים ומחזאי הייתה תרומתו המשמעותית ביותר. ההומניזם והנדיבות שלו משכו אותו בתחילה לתנועות הסוציאליסטיות המתפתחות, ומאוחר יותר לרומנטיקה לאומית שהפכה אותו לאחת הדמויות המובילות ביידישיזם כפי שבאה לידי ביטוי בוועידת צ'רנוביץ.
אך בבהירות מדהימה, הוא ראה את מגבלותיהן של האידיאולוגיות השונות בפתרון בעיות היהדות בתקופתו.
בסופו של דבר, דווקא בערכים המסורתיים המגולמים בחסידות, שלדעתו מבטאים את מה שהיה אצילי וקרוב ביותר לנשמת העם, ראה מקור חיים והתחדשות רוחנית, תוך ידיעה על חוסר האפשרות הקיצוני של חזרה כזו. כך נולדה הנאו-חסידות, מוסרית יותר מאשר דתית, והשפעתה רחוקה מדעיכה במחשבה ובכתיבה היהודית המודרנית.
יצירתו של פרץ שואבת את עושרה מאותן סתירות המאפיינות את "סיפוריו הפופוליסטיים", את "סיפוריו החסידיים", כמו גם את הדרמות הליריות שלו, "שרשרת הזהב", "האיש הכבול", "לילה בשוק הישן".
סביב דמותו יוצאת הדופן של י.ל. פרץ, התאספה קבוצה שלמה של סופרים צעירים, אותם עודד מבלי לנסות לעצבם. – רחל ארטל
דר ורשבסקי- מלך רביץ- אורי-צבי גרינברטג- פרץ מרקיש- מוישי ברודרסון- ישראל יהושע זינגר
4. מדוע ספרות זו קשורה כה עמוק לפולין?
מימי הביניים המאוחרים ואילך, פולין והטריטוריות הסמוכות היו ביתם של קהילות יהודיות אשכנזיות משמעותיות. במהלך מאות שנים התפתחה שם היידיש, תוך שילוב אלמנטים משפות סלאביות.
בערים ובשטעטלים - עיירות קטנות במזרח אירופה שבהן גרו משפחות יהודיות רבות - שפה זו הפכה לשפת השוק, הבית, שיחות בין דורות, שירים, בדיחות וסיפורים.
ספרות יידיש שואבת מן העולם הזה. היא משמרת את זיכרון המסחר, המנהגים, היחסים החברתיים ודרכי הדיבור, אשר אחרת היו משאירים לעיתים מעט עקבות כתובים.
בתחילת המאה ה-20, ורשה הפכה לאחד המרכזים העיקריים של יצירה יידיש.
סביב אישיותו יוצאת הדופן של י.ל. פרץ, התאספה קבוצה שלמה של סופרים צעירים, אותם עודד מבלי לנסות לעצבם מעולם.
הספרות התרחבה לאחר מכן וכללה דיונים פוליטיים, סוציאליזם, שחרור נשים, הגירה ומתחים בין מסורת למודרניות.
רומן זה מאת ז'יל רוזייה, שפורסם בשנת 2025, מתאר בעדינות ובלמדנות את דור הסופרים-משוררים הזה, האוונגרד הספרותי של שנות ה-20.
בתו של אלטר קצ'יזנה (מחזאי וצלם) היא שתדריך אותנו בארץ היידיש הזו, מוורשה ועד לבוב ווינה, סביב הדמויות הסמליות של
מלך, רביץ',
אורי צבי גרינברג ו
פרץ מרקיש.
כך אנו יכולים לחוות את שאלותיהם ואת ניתוקיהם מחברה סוערת, ואת נאמנותם לזהותם היהודית. אנו צוללים בהנאה ובסקרנות אל תוך עולם זה של זמן אבוד.
." L'arrivée à New York de prosateurs, dont le métier et la renommée étaient déjà solides (Avrom Reisen, par exemple, et de nombreux disciples de Peretz), furent d'un apport considérable pour cette littérature. Leur création s'investit essentiellement soit dans des romans historiques (épisodes de résistance et de lutte du peuple juif ou grandes fresques familiales), soit dans des romans réalistes ou naturalistes évoquant la vie quotidienne et contemporaine.
Joseph Opatoshu (1886-1954) s'illustra dans les deux genres et porta à la perfection le roman historique ( "Un jour à Regensburg", "La Dernière Révolte", "Dans les forêts de Pologne"). Dans ses nouvelles, avec un sens aigu du réalisme et de l'humour, il présente toutes les couches sociales de la population juive et non juive de son pays natal ( "Les Contes de Mlava", "Le Roman d'une fille de la forêt", "Le Roman d'un voleur de chevaux"). Une sorte de vitalité, de jubilation d'écrire se dégagent de la plupart de ses oeuvres.
I. J. Singer (1893-1943) donna avec "Les Frères Ashkenazi" une chronique familiale où tous les fils d'une intrigue aux personnages et aux époques multiples sont maintenus de main de maître.
Yoshe Kalb présente sa vision de la désintégration du hassidisme.
Chalom Asch (1880-1957) fut un romancier prolixe à l'inspiration versatile. Son registre très varié le fit passer d'une écriture lyrique proche de I. L. Peretz
("Dos Shtetl.".) à des romans d'une veine réaliste ("Motke Ganev").
Le genre de la fresque sociale lui inspira sa trilogie ("Avant le Déluge").
Mais c'est le genre historique qu"il retient le plus souvent avec des oeuvres d'inspiration juive ("La Sanctification du Nom", "La Sorcière de Castille", "Le Juif aux Psaumes") ou d'inspiration christique ("Mari"e, "Le Prophète", "Le Nazaréen").
Isaac Bashevis Singer (1904-1991) peint dans "Le Manoir", "Le Domaine", "La Famille Moskat", de manière réaliste, la lente décadence de la bourgeoisie juive de Pologne.
Dans "La Corne du bélier", "L'Esclave", "Le Magicien de Lublin" apparaissent des éléments fantastiques qui dominent ses recueils de contes. L'intrusion du fantastique et du démoniaque permet à Isaac Bashevis Singer de révéler symboliquement la face d'ombre de ses personnages, leurs frustrations et leurs obsessions, cela dans le cadre des superstitions et des croyances du monde semi-rural du shtetl ou d'une New York de cauchemar.
Le prix Nobel décerné en 1978 à Isaac Bashevis Singer consacre l'originalité de son talent et de l'univers qu'il a construit. Mais le geste des jurés de Stockholm va au-delà : il rend hommage pour la première fois à la littérature d'un groupe non territorial et non étatique, méconnue jusque-là à cause de cette caractéristique même."
Rachel Ertel dans la rubrique littérature yiddish de l'Encyclopédie Uniuversalis
5. Une littérature qui devient la mémoire d'un monde disparu
Le XXe siècle a donné à cette littérature une portée tragique.
Avant la Shoah, le yiddish est parlé par des millions de personnes (plus de dix millions dans le monde) et possède une presse, des maisons d'édition, des théâtres et une vie intellectuelle florissante.
La Shoah détruit une grande partie des communautés qui la faisaient vivre.
"La Seconde Guerre mondiale anéantit la littérature yiddish en Pologne et dans le reste de l'Europe de l'Est.
Des écrits nous sont parvenus des ghettos et des camps de concentration, comme "Dos lid fun oïsgehargetnyidishn folk" ( Le Chant du peuple juif assassiné) de Itzhok Katzenelson qui retrouve les accents des prophètes de la Bible pour parler de cette vallée d'ossements qui n'est pas promise à la résurrection.
Les exécutions de l'ère stalinienne détruisirent l'un des centres les plus florissants de cette littérature.
Et seule la dispersion du peuple juif permit sa survie et la perpétuation de sa littérature.
Elle survécut aux États-Unis, en Amérique du Sud (en particulier en Argentine), en Europe de l'Ouest, à Paris notamment qui, dès la fin du XIXe siècle, était devenu une plaque tournante pour les migrations juives et pour la culture yiddish.
Dans la période de l'entre-deux-guerres, la vie sociale et culturelle de la communauté s'y était organisée : landsmanshaftn (associations d'originaires), presse (entre 1929 et 1939, 127 journaux et périodiques, parfois éphémères, furent publiés), théâtres, partis politiques.
Ces activités furent reprises après la guerre, malgré les persécutions du régime de Vichy et l'extermination.
La littérature yiddish présentait en France, comme partout ailleurs, une grande diversité de genres. La presse restant un moyen d'expression privilégié, elle produisit une abondance d'essais : politiques (L. Leneman), socio-culturels (L. Domankievitch), de critique littéraire (M. Litvine, L. Berger), de critique d'art (B. Frenkel), d'érudition (J. Bernfeld, N. Gruss), d'histoire (M. Borwicz).
La prose littéraire (romans, nouvelles) a eu quelque mal à s'acclimater à Paris. Par manque de temps pour pousser des racines profondes dans cette terre, elle continua pour l'essentiel à tirer son inspiration de l'Europe de l'Est.
Elle parvint néanmoins à intégrer des éléments à la fois formels et thématiques empruntés à son nouveau pays d'insertion (M. Dluznovsky,A. Veïtz, W. Wiewiorka, O. Warszawski, B. Shlevin avec "Les Juifs de Belleville", E. Kaganowski et plus récemment Menuha Ram).
Le théâtre, phénomène sociologique autant que littéraire, inspira de rares auteurs yiddish en France (H. Slovès : Baruh d'Amsterdam...)."
Rachel Ertel Encyclopédie Universalis
" La littérature yiddish survécut également en Israël.
Sur cette terre, elle arriva avec les premiers pionniers.
Le mérite en revient en particulier à des poètes comme Yosef Papiernikov ou comme Ury Zvi Grinberg qui continua à écrire non seulement en hébreu mais aussi en yiddish.
Après la guerre, la littérature yiddish, surtout sa poésie, y connut une véritable renaissance.
Le groupe Yung Isroel (Jeune Israël) se réunit autour de la revue "Di goldene Keyt" (La Chaîne d'or), animé par Avrom Sutzkever, un des plus prestigieux poètes yiddish contemporains. Fixé en Israël depuis 1947, rescapé du ghetto de Vilno, il réussit à créer une synthèse poétique, chantant l'anéantissement et la renaissance du peuple juif ("La Forteresse", "La Rue juive", "La Ville secrète",
"Ode à la colombe", "Dans le Sinai", "Terre spirituell"e...)." Rachel Ertel
L'émigration et l'assimilation contribuent également au recul de la langue.
Pourtant, les livres, les poèmes, les chansons et les témoignages continuent de transmettre cette culture, quelques uns traduits en français.
La littérature yiddish est ainsi bien davantage qu'une littérature écrite dans une langue particulière : elle est l'une des grandes archives vivantes du monde juif ashkénaze d'Europe orientale.
Il y a une question particulièrement émouvante derrière cette histoire : Comment une langue parlée à la maison, dans les rues et sur les marchés est-elle devenue le moyen de raconter tout un peuple, jusqu'à ses drames les plus profonds ?
C'est précisément ce que les grands écrivains yiddish ont réussi à faire.