גנאלוגיה משפחתית
המחקר שלי התחיל עם מות הוריי.
אמי נפטרה ב- 7 בספטמבר 2007, כשהיא סובלת ממחלת "דמנציה עם גופיפי לואי".
בדיוק מלאו לה 81.
אבי לא שרד את פטירתה; שבוע לאחר מכן, הוא נפטר בשנתו ב- 14 בספטמבר 2007, בגיל 92.
אחותי ואני הופתענו ממותו של אבי. הוא לא הצליח להשלים עם היעדרה של אמנו. זאת, על אף שכמעט ולא היו מצידו כלפיה גילויי חיבה לאורך חייהם.
בהלוויית אמנו, הוא החליט בסמכותיות, מול הרב הנדהם, שהוא יאמר קדיש בעצמו.
בשבוע שלאחר מכן, הוא לא הפסיק לדבר עליה!
אז התחלתי לתהות לגבי אופיה של מערכת היחסים ביניהם, ההיסטוריות שלהם, ובאופן כללי יותר, לגבי הרקע המשפחתי שלהם.
זו הייתה עבודה תובענית, הפעילויות שלי איגוד המקצועי עדיין היו חשובות... הייתה לי זמינות מועטה.
מאוחר יותר, הפרישה לגמלאות והמפגש עם גנאלוגים אפשרו לי להעמיק בעניין.
הכרתי את עולמה המשפחתי של אמי , גם אם לא הבנתי בדיוק את קשרי המשפחה עם בני דודים רחוקים שהיו נוכחים בילדותי. שאלתי רבים מהקרובים המבוגרים שעדיין בחיים והסתמכתי על זיכרונותיהם.
לאחר מכן, הלכתי לחפש את עקבותיהם בארכיונים, בתיקי התאזרחות, ברישומי מעמד אזרחי בפריז וכן בוורשה, מאחר שסבי וסבתי מצד אמי הגיעו במקור משם.
אבי, ניצול שואה, הגיע לצרפת בנובמבר 1946. הוא נולד בפולין בשנת 1915, בלוֹפּוּשְנוֹ (Łopuszno), ובילה את ילדותו, נעוריו ובגרותו הצעירה בוְולוֹשְצ'וֹבָה (Włoszczowa). המלחמה תפסה אותו שם כשהיה בן 24.
הוא עזב את פולין בגיל 31. ראיינתי אותו על חייו שם בשנים 1991 ו-1994. ארבע קלטות של עדותו עזרו לי באופן מכריע להבין את חייו לפני כן, את משפחתו, את דרך חייו.
במהלך המחקר שלי וחקירתי את משפחותיי, הופתעתי מהיקף ה"גילויים מחדש" שהצלחתי לעשות ומהמפגשים שהם הובילו אליהם.
ה"חדשה הטובה" הראשונה היא, שלמרות ההרס ובזכות המחשוב ומגוון הארכיונים, ניתן למצוא רבות מהן.
השנייה, יותר ויותר מאיתנו נוקטים בצעדים כאלה, מה שמחזק את הקשרים והמפגשים.
השלישית נוגעת למחקר ההיסטורי. הוא מתקדם משמעותית ומאפשר לנו להבין טוב יותר את הסיבות לפיזורנו ואת המשכיותו של העם הקטן והייחודי הזה שאליו אני שייכת.
בדפים אלה תמצאו את השמות הבאים שעלו במהלך הגילויים עד דורי, כלומר בשנים 1945-1960:
מצד אבי:
צ'אלצ'ינסקי (Czalczynski), דמבובסקי (Dembovski), זוזובסקי (Zouzovski), סטרבצ'ינסקי (Strawczynski), מאסלובסקי (Maslowski), וולפוב (Wolfow) צ'רצ'ובסקי (Czerchowski) או צ'ריובסקי (Cherjovski), גרז'ונוביץ' (Gerzonowicz) מאסלוב (Maslov), וילצ'קובסקי (Wilczkowski) וכמה גרסאות נוספות בדרום אמריקה, רייזמן (Raizman), אייג'נבום (Aijenbom). לנדשפט (Landschaft), זאק (Zack), וינטראוב (Waintraub), ליבר (Lieber), ונחדלובסקי (Wenchadlowski), פרוכט (Frucht), קרוזנצקי (Kroznecki), פוסלושני (Posluszny), ביאלוקמינסקי (Bialokaminski) ....
מצד אמי
לייזרסון, פירר, דוהאן, קויפמן, לוי, ראבה, ינובר, רובאק, מרידה, פאסטג, לויט, פפרברג, זילברברג...
Chwast, Kresser, Furazerka, Culang, Bilgorajer,,,
קרוננטל, גואלבלום, גליצ'מן, זנדמן, זנטמן, פראגר,,,
שטרניס, פאששטיין, ביין, ולד, בירסטן-בינדר, אפשטיין, דמיס, וגנר, תמרי, גלוביצ'ובר, ברלינר...
מה שעניין אותי היה להוציא את השמות האלה מהשכחה; הם נתנו חיים ויצרו קשרים.
1- אמא, סוזן לייזרסון, הייתה בת 20 בסוף המלחמה .
משפחתה אז התגוררה בפריז כבר 34 שנים.
דודים, דודות ובני דודים נעלמו במהלך השואה.
אביה נפטר זמן קצר לאחר השחרור, בשנת 1945.
2- בשנת 1946, אבא, שמואל צ'לצ'ינסקי, שהה במינכן, כאדם חסר מדינה.
הוא איבד כמעט את כל בני משפחתו, שנרצחו במהלך השואה.
אז התאחד עם אחיו הצעיר אִיצֶק (יצחק), ששרד באורח פלא.
לבסוף הוא יגיע לפריז להתחלה חדשה.
3- החקירה שלי הובילה אותי למספר מקומות בהם נמצאים ארכיונים כדי לברר את קורותיהן של משפחותיי ולהכיר אותן:
בתי הקברות... זה שבוורשה הכיל 150,000 קברים מאז 1810 וזה שבבַּנְיֶיה (Bagneux) עבור משפחותיי הצרפתיות.
- ארכיוני רישום אזרחי, צרפתיים ופולניים.
- מוזיאונים, כמו ה"פולין" בוורשה או ארכיון מוזיאון רינגלבלום, אנדרטת השואה בפריז.
- בארכיון באד ארולסן (Bad Arolsen): מקורות אדירים בנוגע לשואה...
- וכמובן אתרים מקוונים, בעיקר Jewish Gen ו-JRI-Poland...
