בני הדודים לנדשאפט, ניצולי שואה
מה שהרשים את אבי יותר מכל היה שבמשפחת לנדשאפט, היה לפחות ניצול אחד בכל מענפי המשפחה של דודיו ודודותיו.
מתוך משפחה עם כמאה שמות מתועדים של דודים, דודות, בני דודים וחלק ממשפחתם שעליהם הצלחתי ללמוד, רק 14 שרדו את השואה.
אני לא מכיר את המציאות המשפחתית של 26 בני דודים של אבי, שחייבים להיות להם גם נשים וילדים, שלפחות חייבים לכסות כמאה איש.
סיפורם בתקופת השואה
לא הצלחתי לשחזר את ההיסטוריה של שלוש משפחות; המחקר שלי, במיוחד בארגנטינה עבור משפחת קרוזנקי, לא צלח. לא שללתי את האפשרות למצוא אותן, אלא אם כן הן שינו את שמותיהן.
לגבי יואל פוסלושני ויוסלה ביאלוקמינסקי, אני יודע שהם עלו לישראל בסביבות שנות ה-60.
אבל לא הכרתי אותם, וגם לא את צאצאיהם.
אף אחד לא העביר לי את הסיפורים שלו.
1- במשפחתה של דודה צ'ודס-גיטלה,
נאמר כי בנו, וולף קרוזנקי, עזב לארגנטינה לפני המלחמה.
לא הצלחתי למצוא את זה במחקר שלי בארגנטינה!
4- במשפחתה של דודה חנה-פסלה, שרד רק בן אחד: יואל פוסלושני.
אני לא יודע את הסיפור שלו.
מה שאני זוכר זה שאבי מצא אותו בחיפה, בעוני קיצוני, וביקש מהניק שיעזור לו.
נראה לי שהוא היה בין אלה שעזבו את פולין בשנות ה-60 או ה-70.
8- במשפחתה של דודה שרה , רק בן אחד נמלט מהמוות, יוסל ביאלוקמינסקי.
במהלך המלחמה הצליח יוסל'ה להגיע לברית המועצות, ככל הנראה ללא משפחתו, אשר נספתה בשואה.
כשחזר ב-1946, התיישב בסוסנובייץ שם הקים משפחה חדשה.
בשנת 1958 הם עזבו את פולין והתיישבו בישראל, ליד גדרה, בכפר חקלאי, מוחב.
אמי, שביקרה אותו במושב שלה, קראה לו את הכינוי
"קוקוריקו" כשראתה אותו באמצע חוות העופות שלה. זה נשאר כינוי לכל המשפחה.






