גנאלוגיה משפחתית
מוזיקת כליזמר
דיווח על תופעת הכלייזמרים היום:
מדובר בלימוד כיצד ז'אנר מוזיקלי נולד, מתפתח ומשתנה לאורך ההיסטוריה.
זה גם אומר להתחשב במוזיקה בחברה נתונה ובאינטראקציה הבלתי נמנעת שקיימת בין שני אלמנטים אלה.
לדברי הרווה רוטן (מנהל המכון האירופי למוזיקה יהודית)
כליזמר היא מוזיקה אינסטרומנטלית חגיגית שנהוגה בעבר בקהילות יהודיות במזרח אירופה לליווי חתונות או חגיגות דתיות שמחות, כמו חג פורים דמוי קרנבל, חגיגת התורה (שמחת תורה) או חנוכת בית כנסת חדש.
כמו רוב המסורות המוזיקליות היהודיות, כלייזמר היא מוזיקת גלות, המושפעת מאוד מסביבתה הגיאוגרפית והתרבותית.
המונח היווני "דיאספורה" (פיזור), אשר במקור התייחס רק ליהודים עקורים, נכנס כיום לשימוש נפוץ כדי להתייחס למיעוטים אתניים גולים.
במזרח אירופה, מוזיקת הכלייזמר שאולה ממקורות שונים, וכתוצאה מכך נוצרה פרקטיקה עשירה ומגוון שהמשיכה להתפתח לאורך זמן ומרחב.
מקור המונח "כליזמר" במילה העברית "כלי זמר" שפירושו "כלי שירה". בכתב יד מהמאה ה-16 המילה "כליזמר" מתייחסת לראשונה למוזיקאי ולא עוד לכלי.
בתחילת המאה ה-20, המונח "כליזמר" התייחס למוזיקאי אוטודידקט שמנגן מוזיקת פולק לפי שמיעה: הוא ציין אדם עני שניגן מוזיקה וולגרית ולא מתוחכמת. כליזמרים לא היו מוזיקאים מוערכים במיוחד. כשהם ניגנו, כל אחד הוסיף את ההרמוניות שלו, מה שעלה בדעתו, בהתאם לכישרונו ולהשראתו.
אבל בימינו, המונח הפך לשבח למדי עבור המוזיקאי, ובשפה הרווחת: הוא מתאר גם מוזיקה יהודית מסורתית ממזרח אירופה, כמו גם את כל נגזרותיה העכשוויות יותר.
סיפור קצר
מוזיקאי כלייזמרים מודרניים הם צאצאים של מוזיקאים נודדים יהודים, שעקבותיהם ניתן למצוא עוד בתקופה הרומית.
עד סוף ימי הביניים, יהודים רבים הפכו לאקרובטים ולבדרנים אחרים.
ישנם אזכורים של מוזיקאים יהודים שהיו קשורים לחצרותיהם של מלכים נוצרים וח'ליפים מוסלמים כאחד.
זמרים יהודים אלה ניגנו רפרטואר בינלאומי, שכלל בעיקר שירים, קטעים אינסטרומנטליים, אך גם דקלומים של פואמות אפיות ארוכות וסוגים שונים של שירה.
במאה ה-13, הם ניגנו לצד טרובדורים פרובנסליים, טרוברים מצפון צרפת ומינסנגר בארצות שמעבר לריין.
מהמאה ה-16 ואילך, הוגבלה קשות העיסוק בכלייזמר בכלי נגינה.
מצד אחד על ידי הרשויות האזרחיות אשר נתנו אישור לנגן במשורה למספר מוגבל של מוזיקאים,
מצד שני, על ידי הרשויות הדתיות היהודיות עצמן, אשר זלזלו בהתלהבותם של המאמינים ממוזיקה זו, אשר לא הייתה בהתאם לאתיקה היהודית.
עם זאת, מוזיקאי כלייזמרים הוזמנו באופן קבוע על ידי קהילות לנגן באירועים חגיגיים שונים.
כדי להתפרנס, המוזיקאי המקצועי היהודי הופיע גם בפני קהל נוצרי.
ואכן, מוזיקת הכלייזמרים בנתה גשרים בין העולם היהודי לעולם הלא יהודי. מוזיקאים יהודים ניגנו בתזמורות מקומיות, ומוזיקאים לא יהודים ניגנו בתזמורות יהודיות המכונות קפליות, קומפנייה או תזמורת. חילופי מוזיקה בין יהודים לצוענים התקיימו גם הם מדי יום.
בתחילת המאה ה-20 , מאות אלפי יהודים ממרכז ומזרח אירופה, שנמלטו מפוגרומים ועוני, היגרו לארצות הברית. ביניהם, מוזיקאים רבים מצאו עבודה בתיאטראות, קברטים, בתי מלון, בתי קפה, קרקסים, ומאוחר יותר בבתי קולנוע, באירופה ובארצות הברית.
הקהילה היהודית האמריקאית, מצידה, חיפשה מוזיקאי כלייזמרים לחתונות ולחגיגות מסורתיות אחרות. תיאטרון יידיש גם סיפק מרחב שבו זמרים, מוזיקאים ומלחינים יכלו לתת דרור לכישרונם.
במהלך מלחמת העולם השנייה, מרכז ומזרח אירופה רוקנה מיהודיה ("יודנריין") על ידי הברבריות הנאצית.
קהילות שלמות נעלמו, ולקחו איתן תרבות בת מאות שנים אל תהום הנשייה.
אבל בארצות הברית, מוזיקת הכלייזמר שרדה ואף פרחה כמוזיקת ריקוד וחגיגות. כ-50,000 תקליטים של מוזיקה יהודית - 700 מהם היו כלייזמרים בלבד - הוקלטו בין השנים 1894 ו-1942.
לאחר מלחמת העולם השנייה, המגמה של התבוללות תרבותית וציונות ששררה בקרב יהודי אמריקה דחקה את המוזיקה היהודית לתהום הנשייה.
עם זאת, בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 , התעורר מחדש העניין בתרבות היידיש.
ובאמצעות עבודתם של כמה חלוצים כמו הקלרינטן גיורא פיידמן, הנרי ספוזניק (מהלהקה קפלייה) או לב ליברמן (הכליזמורים), ראינו את הופעתה המחודשת של מוזיקה שזכתה לכינוי "כליזמר" באותו מקרה שהוביל למוזיקה האירית לקבל את השם "קלטית".
בשנת 1970, לתנועת תחיית הכלייזמרים היו 3 תזמורות בארצות הברית;
בשנת 1990 היו יותר מ-50, כולל 10 באזור המטרופולין של ניו יורק בלבד.
להקות כלייזמר חדשות מוקמות בצרפת מדי שנה.
בעוד שכלייזמר חי מאוד, הוא בכל זאת התפתח במידה ניכרת: עדות לכך היא הכלים והרפרטואר הנמצאים בשימוש כיום.
כלי הנגינה של מוזיקת הכלייזמר תמיד היו מגוונים: תחילה הכינור וכלי קשת אחרים (ויולה, צ'לו, קונטרבס), אך גם הקלרינט, החליל, התוף והמצילות, ואז במאה ה-20 כלי הנגינה ממתכת.
זה קצת ארוך, אבל זה מכסה את כל הנושא.
היום, האהוב עליי הוא דיוויד קרקאואר: הוא "מעביר ג'אז" ומחדש את כלייזמר
קלרינטיסט ניו יורקי בעל הכשרה קלאסית,
דיוויד קרקאואר עשה לעצמו שם בזכות שיתופי הפעולה שלו עם הרכבים של מוזיקה עכשווית (הפילהרמונית של ברוקלין, רביעיית המיתרים ארדיטי, רביעיית קרונוס...),
זה לא מנע ממנו, במקביל, להפוך, יחד עם ג'ון זורן, מאט דריו ופרנק לונדון, לדמות סמלית של מה שמכונה "הגל החדש של מוזיקת הכלייזמר" שהופיע בשנות ה-90 בעקבות להקות כמו הקליזמטיקס, איתן פגש קרקאואר.
עם וירטואוזיות זוהרת ודמיונית, יכולת הבעה עליזה ובלתי מרוסנת, וטעם מוכח לאלתור - שלוש תכונות חיוניות לנגינת מוזיקת כלייזמר